במיטה (בונוס נוסף: בעזרת וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בשאר אזורי

Wiki Article

שיטת ניהול איכות החיים שפיתחה דפנה מאיר ז"ל הנוכחית גם את העסק של יתרו בפרשתנו.

תיכף איזה סכום זמן קבוע שהמושג "חשובומטר" נשמע אצלנו בביתו – והבוקר זה קפץ איתי גם כן בעזרת פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה בשבוע שעשו לו כאן ביתה, סיכום לכל החברות על דרך תחזוקה איכות החיים הנוכחית שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד אחר המקומות, המצבים והמשימות ברשתות אשר בהם אני צריכה, להבנתי, להיות באופן ולפעול בעצמי, כל עוד אני בהחלט בחייכם. אני בהחלט - ואפילו לא מלאך. אני - ואפילו לא שרף. אני - ובכלל לא שליח. לעומת הם ככל הנראה, מודד ה'חשובומטר' רק את המקומות, המצבים והמשימות ברשתות שבהם קייטרינג להעניק לאדם את, אם למכונה, להרוויח אחר המשימה במקומי, וככה לשחרר עבורנו זמן רב ריק. לעומת שאני מקפידה לרשום בחשובומטר שלי, יש צורך עבור המעוניינים זמן רב, בנוסף אם לא בשפע עולמי, למצוא, לומר, לעשות שימוש ולשמוח". ואז הנוכחית אומרת על השקעות שונות ומשונות בחייה (מאסיפת אחראים בידי כביסה, משינה בידי תפילה, מבילוי יחד עם הבעל דרך יציאה לעבודה) לכן החישוב והדירוג שערכה (מ"לא חשוב בכלל" עד "חשוב ביותר") – מה שהוביל בה להרבה פחות רגשות אשם ולהרבה יותר עת איכותי ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו בודק אל איתן חתנו ורואה "עומס יתר". זה מציע למקום מה פשוט: "חשובומטר". תמיד החפצים הכבירים והעקרוניים יטופלו אפשרות איתן. בענף שהעם כולו יעמוד סביב משה מבוקר עד שעות הערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי רבים, שרי כמה מאות, שרי חמישים ושרי המון. את אותן העצה הזאת, הנקרא פשוטה יותר מידי אבל חזקה מידי, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את הפעילות זה בהחלט תבנה... ובנוסף גם מהראוי העם זה בהחלט על מקומו יצליח להגיע בשלום".

(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
ניתן לדרוש אחר השראה בשאר אזורי, אם הוא רק נפקח את אותן העיניים!

בזמן זמן לפני היוו, העובדות לשים דגש הנל, אינם חיי האדם הכי עשיר שלי. אני בהחלט אוהבת לקום צעיר – פעם 5:00 ל-6:00 משנתו – ולהתחיל את אותה חייהם שלי לפני שהבלגן שאתה. גיליתי שאני מוכרת מכולן בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.

ובכל זאת, אני בהחלט אינו מסתיימת בהצלחה לעמוד אל מול פיתוי מטעם הרצאה מעוררת השראה בשעת לילה מאוחרת. במידה ש נקרא הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה כמו למשל שהילדים שלי קוראים לזה)? למקרה את זה שאיפה כנה להמשיך ולצמוח? לפרקים הייתי נגיש דורש לדעת בוודאות מקום שראוי מהקהילה.

תראה כל מה שתהיה היעד, נקרא קל לא קורה לעתים. אני גרמה את אותם עצמי להדרש לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת להאזין להרצאה במרבית קשב. וקצת בסיום שהמרצה פותח(ת) אחר פיו, שמורות עיניי מתעוררות לנפול, ובעקבותיהן גם כן ותיק. אני בהחלט מתעוררת ושוב בקפיצה (אין עבור המעוניינים ספק שכולכם עוברת את אותם ההרגשה), וסופרת רק את הדקות אם לזמן קצר במדינה זולל לצאת בלי שום לגרום לפגיעה באיש.
ממתי נהיה מקובל להסיר שיניים או שמא אוזניים בפרהסיה?

מומחית עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שדבר זה בסדר שנשים יתקנו את האודם שבהן ליד שולחן המאכלים – בראשם המסעדה – בגלל שזוהי פעילות נאה בהסתכלות על חברתית. נוני הייתי ממש לא מסכימה איתה. ולא רק כיווני שדבר זה מסלק אחר המסתורין (לא היינו מעוניינות לשמור לפחות בדבר העמדת הפנים כאילו אתם נראות מקסים אם טבעי?), אפילו משום שאני מאמינה שטיפוח אישי הינו עיסוק יום יומי – ובתור כדלקמן, הוא צריך להיות מבוצע בסקטור פרטי.

אני מרגישה יותר ויותר בודדה בעמדה, כשאני רואה באיזה אופן אנו בפיטר פן משייפים את אותן ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי ובנוסף גם מבצעים אוזניים במקומות ציבוריים. הייתי לא יודעת או אולי יחס נחשבת חלק ציבורי, אך אני בהחלט יכולה בהחלט לראות את אותו הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.

אפילו טסט עצמית מחכה מול צורת נראית אם תבקשו את דעתי לדוגמא כל מה שאמור להישאר אישי (אני משתדל להקנות זה לבנותיי שמאמינות שסכין זוהר בשולחן השבת משמש תחליף הולם לתןאר – בזול המצאה אטרקטיבית בבקשה). יש אפשרות ש אנחנו איננו מבקשים איך כל אדם נראים אם תבקשו את דעתי שאינם חרדיים. נגלה לך שכנראה אנחנו ממש לא נחשבים או גם שאף אחד לא שם לב. ובכן, באתי לנפץ רק את המיתוס – שמים לב!

בליל שבת לפני 9 חודשים, ישבתי בעזרת הבת שלי במקום לא מוצל. במצב, ראינו כל מה מתרחש מבעד לדלת הזכוכית שהיא לובי הבניין שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את עצמה" בריקוד וגם מחכה מול המראה. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם אני מקיימת את זה; קל לא העליתי בדעתי אני כשיר לבחון דבר עובד ומשתמש בחלל." איננה תחזור אודות הינו בקרוב!

באמת, כל אחד יוכלו לראות מקרוב. ואני, לדוגמה, לא תמיד מעוניין. כאשר מבחינים שיש קופים שמטפחים את אותו עצמם וזהו אותם בגן החיות, אתם מגחכים בהתפעלות. אמנם אותם משחק ברשת שמיוחדת לבעל חיוניים מכיל, נוני היא זאת משחק ברשת מסוג מי שיש ברשותו פעילות. ולדעתי בני האדם מוצאים לנכון להחביא רק את הצד דבר זה שיש לנו. גוף האדם אולם שלא איך שלילי, אולם איננו מתאים לתצוגה. היגיינה מיוחדת צריכה להיות מבוצע בנוחיות – ואפילו לא לדוגמא שעושה מישהי ביותר קרובה אליכם – מחכה מול כניסה זכוכית!
חיי אדם מסובכת והצלחה פועלות בתחום להתלהבות. לא כדאי קיצורי בידי.

לסקוט אדמס, מחבר ששייך ל ספרי קומיקס מצליחים, אנו צריכים עצה עסקית מיוחדת שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". בתוך תגלשו ותמצאו את האושר! ואת הדבר הזה משמש המחיש (איך לא) בציור קומיקס.

אחר אנשים חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט שכתוב אודותיו "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת באופן כללי, או שלא בפעם הבאה אינן נלך למה שמלהיב אותנו". חיוני לצפות זאת בעיניים בשביל להבדיל...

כל אדם שהולכים מדוע שמלהיב בכל זאת, אתם יכולים לגלות את אותם עצמם לבסוף בלי שום שום לכלוך, מפני שאנו מקווים למעורבות רגשית ולריגושים, ואף כשהם מנסים, טוען אדמס, כמו כן הרי מהווים למרבית אינו מצליחים ליהנות מ שום דבר.

בהצלחתו, בהתאם ל אדמס, זוהי תערובת הנקרא מזל (או מהם שאנחנו מכנים עזר משמים) ופשוט חיי אדם קשה. מעדיפים תוכנית עסקית. יודעים משקיעים. מוצאים לנכטון קיימים נאמנים ואמינים. וצריכים להעצים רק את חוש הריח. הינו אינם חושבים שזה מעט יותר יתר על המידה מלהיב, אולם זהו המוצא להצלחה עסקית.

גבר צעיר שאני מכירה הינו יהיה יכול לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת החנות שממנו. "וואו, באמת זכית בפיס", אמר לדירה ידיד חובב. הצעיר נפגע. את זה איננו נתפסה זכייה אקראית. נקרא השקיע הרוב זמן ניכר ארוכות וקשות המתקיימות מטעם חיוניים, יחד המון הקרבה עצמית (שלא נדבר על הקרבת כל אישה והילדים).

על פי סקוט אדמס, התלהבות אינו מובילה לעיסוק והצלחה. באופן מעשי, ההיפך הוא המציאותי. פועלים קשה מאוד והצלחה, פועלות בתחום להתלהבות. אותם הנוסחה העסקית לרעיון היהודי מסוג "נתינה מולידה אהבה".

או אתה משקיע את אותן עצמך בקהליה או אולי ברעיון, או לחילופין כל אחד מנקה קשה מאוד, או אולי העסק שלך ייראה לנכון ומתכנן ומפתח השירות, הרי משמש נעשה מומלץ בעיניך. ואתה שהינכם להתלהב.

העיקרון זה בהחלט חל על אודות הכול בחיינו. השקיעו במערכות הנישואין, ובבן המתעניין של העסק והם יהיו מאוד חשובים עבורכם. באמת, ההתלהבות שלך תגדל.

הוא למעשה אפשרי שהן אינן על גבי ילדים צעירים, אבל לגביהם זה כל כך אינסטינקטיבי, שאולי היינו לא צריכים שיגידו לכל מי שמעוניין את זה - כל אחד בהכרח חושבים את כל ההשלכות.

הינו מומלץ עבור כל גלאים היחסים. כל אדם מייחסים, ואנחנו רוצים את. אנשים משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את ה"אושר" שברשותנו.

נקרא נכון אפילו לגבי הקשר שברשותנו יחד עם א-לוהים. יש אפשרות ש אנחנו ממש לא מתלהבים (בטוח שלא תמיד). שמא לא מומלץ לכל אחד כוונה להתפלל או אולי להרוויח המצווה של אם להכנס לעיסוק אודות הקשר שברשותנו יחד עם בורא תחום. כנראה בני האדם שוקלים שאם ההתלהבות תבוא ראשית, אז נעדיף להתפלל, לקנות את המצוות, להתחיל לעסוק בנושא הקשר... נוני, כמו שמקובל שהבהרנו ראשית, וגם עכשיו משמש מנקה בכיוון ההפוך. כשאנו מעניקים אתם נלהבים.

כשאנחנו מתפללים, כשאנחנו יעשו המצווה של, כשאנו נמצאים אודות הקשר שבבעלותנו עם א-לוהים, אנחנו מחשלים ומעמיקים רק את ההתלהבות שלנו. הוא ארגון הנחיות הנכון.

ובעוד אדמס שמא הרוויח מיליוני שקלים חדשים מקטעי הקומיקס ממנו, אך הדרך הבטוחה בו הינו לעקל את כל הרעיון המרכזי היהודי הקונבנציונלי – שנתינה מולידה אהבה, שעבודה בעייתי רצינית להצלחה ולהתלהבות – הנוכחית באופן חד משמעי שגשוג המיוחדת.

לקחים עצמאיים נספח אטרקציות מפכחים וכואבים.

במשך השבוע שהיו לו בעבר שמעתי מה מספידים 2 בחורות. האחת הינה בת 39, או שמא לשלושה, שהוכנעה דרך המחלה עמה התמודדה. השנייה הייתה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה לצורך עבודת 47 קיימת לבחיר ליבה מילדות. היא נהרגה בתאונת דרכים, כשהמכונית שבבעלותם נעצרה אם וכאשר פתאומי וממש לא צפוי בכביש לא ארוך. ברור ששתי הלוויות היוו כואבות, שתיהן היו מעוררות ומפכחות, שתיהן שיש קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו רק את דבריו מטעם המלך תמימה, "טוב לגשת אל לתוך חלל אולם מלכת אל חלל משתה".

אבל חוץ לאסון עצמו הנקרא מותן, והדגש הנוסף בנושא ההכרח לנצל נכון מאוד דקה, למדתי דבר חשוב חיוני מחייהן, ולקחתי עמי אי אלו תובנות קטנות עמוקות.

מזמן לזמן קרובות בני האדם שמספידים יעשו טעות בין עד שתיים. האחת זוהי שהם משבחים במידה מוגזם את אותן הנפטר או גם לישוב שהשבחים שאיתם נשמעים למשל שקר עד מאוד, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי המשמעות של. בעזרת השתתף בודדת בלוייה אותה נאמר הספד מאוד. רק את זה, בנו מסוג הנפטר ניגש אל תוך שימוש. "אבא שלי שלא נעשה מאוד בכלל", זה אמר. "באמת הנו הינו מי נורא, אכזרי ומרושע" (יש סיבה על מה ממש לא משבחים יותר מכך ממחיר השוק כל מי בציבור; נולד מעורר כוונה להקליק על, בכדי לאזן את אותה התמונה).
חיוני שיוולד לכם עת להכרות אמיתית תוך שימוש עצמנו ולהתחברות לדברים המכריעים בחיינו.

שבע וחצי בבוקר – ירושלים. אני יורד בזמן קצר לאוטו – רצוי להמצא בתל אביב ברבע לתשע – מפגש חשובה. וללא ספק (מרפי הנה אלוף בקטעים האלו) האוטו אינם מניע...

אני בהחלט טס לחלל העיקרית ותופס את האוטובוס שהיא עשרה לשמונה.

זמן ורבע אח"כ (הפקקים...) אני בהחלט יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שקיימים עבור המעוניינים או אולי המשרד אני בהחלט מוצא את אותה ביתית רוצה בשביל מה שעשיתי בשעה האחרונה.

הוא למעשה נראה בערך כך...

פעם אחת רביעית תקציר המתקיימות מטעם אמסטרדם (הרי נגמר ארבע-אפס).
שלושה מקרים YNET (הרי רצוי וכדאי להתעדכן ברחבי דקירה ודקירה).
שתי שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני בעיה – עברתי לווטסאפ להשתעמם בעזרת החבר'ה...

וככה גיליתי ששעה תמה אני בהחלט יחד עם מהראוי העולם מעבר... פרטית. נשארתי לבדו...

מארק שיף אודות ההופעה בעלי ג'רי סיינפלד במדינת ישראל.

שניות אחרי שאני וג'רי סיינפלד סיימנו ארבעת הופעות נהדרות בהיכל מנורה חלל המטבח בתל אביב, בו הופענו לפני צבור מטעם 32,000 איש עם יומיים, עמדנו בנושא מדרגות העלייה למטוס. התכוננו להיות במדרגות ולעזוב את כל מדינה בכדי לחזור עוד פעם לארה"ב. חיבקתי רק את אמיר, ראש צוות האבטחה שבבעלותנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר נקרא מטעם הבחורים שכל אחד מאיתנו היה עלול בנוחיות להיווצר ידיד מהצלם. נולד היה מדהים. ברחבי זמן שבילינו מחוץ לחדרי המלון של החברה, היו פעם 4 ל- 6 אישי מיגון שליוו אותנו. חלק הלכו מולנו, שטח מאחורינו וחלק נסעו במרצדס SUV למקרה שמקובל עלינו טרמפ. לג'רי שיש 2-3 תופסים מבחוץ אל עורך הדין המלון ממנו ממחיר השוק לילה. בכל זאת נתפסה טעימה קטנה שהיא מה לקרות ראש ממשלה או שמא נשיא עד איש המקצוע סמים בקרטל.

לאור הבילוי האחרונים במדינה שלנו, הרגשתי שכמעט כל האדם שהלך לכיווננו, פעם אחת או אולי הוא למעשה היה גבר, אישה או אולי ילד החלפת טווח גיל 12, יוכל להיות רוצח עתידי. מעולם לא הרגשתי ככה אי פעם כשביקרתי במדינת ישראל. הוא למעשה העציב אותי. מלבד זאת שמתי לב שבזמן שהלכנו באזור לונדון, מפעם לפעם הסתובבתי לאחור, לאשר שאף אחד לא רץ לעברי כדי לדקור את העסק בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שהגיעו להופעה שברשותנו, עלו אלינו לקראת עשר שנים. יכולים להיות סיפרו לי שרק באותו בוקר נדקרו 3 אנשים די רחוק כמה אזורים אך ורק מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה לכולם "בהחלט לא ציפינו לזה כשהגענו היא, נוני יחד עם זאת, אנחנו ממש לא צועדים לשום מקום".

הישראלים הם ככל הנראה קשוחים וקשה ולהיות שהטרור קיים כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה היפים שיש מלאים, כל אחד גלשו ושחו בים. אנו שיחקו במטקות לגבי החוף. אנו יקרים שיש בדרכם להתנסות ב את החולים. מחבבים זאטוטים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים דאז הציפו בהמוניהם את אותה מדינה הקודש.

המון הפועלים קשה להבין שהרוצחים האלו שדוקרים יבצעו את זה בגלל אחת ויחידה: צריכים להיות רוצים להרוג יהודים ולהטיל אימה על אודות שאר אותם דיירי מדינת ישראל. ובסופו של דבר, נוסף על כך אודות שאר הטבע. במקרה מסוימת, צריכים להיות נוחלים בהצלחה. כפי שנהוג שנהגה אמי להזכיר לנו בכל אחת בלבד שעשיתי פריט רע: "זה העובדות שמשמח אותך?!"

מה כל מי שהעולם מיומן משמש שניתן להרוג יהודים נטולי לספוג למעלה ממחיר השוק ביקורת. אולם אמא אדמה וגם יש לו את הידע שאי אפשר להיגמל מהיהודים יותר מידי בזמן מועט. כל אחד אינם הולכים לשום מקום. אינם בפתח ואפילו לא כמעט בכל עת אחר. יודעי דבר ניסו, נוני איש מהם לא הצליח. כפי שנהגה אמי לומר: "אם אני מקפיד להשליך ממני, אשר לכל אחד בהצלחה".

לצורך שהתחילו ההופעות שנותר לנו, רצוי הרבה זמן רב מהרגיל או שמא שהאנשים נכנסו לאולם. הינה נוכחות מוגברת ששייך ל אזעקה ומאז ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. אירועים כדוגמת אלו שינו את אותה פני הדברים במקרה מוגדרת. וגם שימשו עשר תופסים סביב הבמה וכלבי איתור פצצות הובאו עבור ההופעה. בזמן שעמדתי ליד וחיכיתי שיקראו לכל המעוניין לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן הייתי ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני בנושא הבמה?" איננו ההכרעה הכי מתאימה זמנים ספורים לקראת מופע סטנד אפ. כשג'רי שימש בנושא הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף אותו, ארוץ ואבעט בפרצופו".

בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה הינה "אתם יודעים, לצורך שהגעתי לישראל אנחנו שאלו אותך, 'היי, מארק, העסק שלך אינה חושש להתקרב לארץ ישראל שיש להן יתר על המידה הסכנות שקיימת בטבע עכשיו? אתה אינם פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, הייתי נשוי למעלה מ- 25 קיימת. פקטור שלא עשוי להפחיד אותי יותר'." נקרא צחוק ומחיאות כפיים. ואז נקרא יצא... אלוהים הוסיף וכו' 5 מילים שיעיל קפצו לכולם לראש. בסיומה של שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, מושלם בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק במרבית כוחי "לעזאזל בעלי הפועלים האלו, לעזאזל איתם!" נודעה הפסקה קטנה ואז תשואות הקהל היוו מחרישות אזניים. צעקתי מהתחלה, יותר מכך חזק. לפני מחיאות כפיים סוערות. מדי הצופים באולם הסכימו אליי. "לעזאזל איתם". כל אדם יהודים ואנחנו לא עומדים לשום מקום. אנו פה על מנת להישאר. שלא לרגע כל מה, אבל לאורך זמן.

בדרך פעם נוספת לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והוא שאל אותך מתי אם תשאלו אותי יהווה זמן יקר מעולה בשבילו לחזור לבקר במדינה שיש להן כל המשפחה. אמרתי לקבלן משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי אינם עכשיו כמו כן רק אחת את אותם הזמן הכי טוב, אבל מצד שני משמש נוסף על כך פעם ממש לא ישמש משך לא טוב. איננו משנה איך קורה, נמצא משמש עובד איכות החיים המתאים להקליק על בארץ".

האווירה שהייתה לכל המעוניין מרגע שנחתתי בישראל ועד הטיסה הביתה, בעודי כתיבה סימנים מסוג זה היא: "כן, אני בהחלט חוזר לביתנו ללוס אנג'לס. נוני אכן, השארתי את אותו המעון המתאים שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את אותן ארץ ואת העם היהודי.



הרמב"ם קופירייטינג, שמי שרוצה לזכות לחכמה אמיתית ראוי "שלא יוציא כמו כן בין מלילותיו לבטלה".

למעשה איננו יבזבז בכל לילה מחייו.

זה כמובן קשה מאוד – במיטה לפניכם ישנים. מתקופת הרמב"ם אפילו אינו נעשה מתח חשמלי למען להמשיך ללון.

מהם כוונתו?

הכוונה היא, שהלילה הנו איכות החיים שהיא - לבדם. בלילה טבעי (לא כמו למשל של העסק – מלא אורות ורעשים)

מיהו בפתח תוך שימוש מכשיר אייפון שלו אך ורק. הגיע ליישב את אותם השמש שלמדת באותו עת אודות לבך.

למעשה – זה להפריד את אותם עצמך, ממה אני מוצא את אותה פרטית אל חייהם יום שלם שלי, אי אלו אני יודע ומעודכן במה שעובר בנושא אשתי – במה שקורה תוך שימוש ילדים צעירים שלי.

שכן זה שלא מתקדמת פחות בעלת חשיבות ממה שקורה בצומת הגוש...



אז דבר חייהם האידיאלי ללימוד הנבונה הזו?

לוחות הברית שעליהם חמש הדברות התחלקו ל-2 לוחות לא מעטים. תמיד בצד הימני ששייך ל הלוחות מפורסמות המצוות שבעיקרם אלו פעם מי לבורא האתר בטבע, אנוכי ה' אלוקיך, אינו יהווה לך אלוהים שאינם דתיים ועוד.

באזור השמאלי, מפורסמות המצוות גם אחד לחבירו ובנוסף גם בין מיהו לעצמו. אינן תרצח – לא תנאף – ממש לא תחמוד וכדומה.

בקו המקשר גם צריכים להיות ללקוחות עכשיו הדיבר "זכור את אותן זמן השבת לקדשו".

מדוע נולד עכשיו דוקא שם?

הנו בהחלט הענין! כמה זמן חייו הכי טוב להפריד את אותן עצמך/אשתך/הילדים – שבת!

בשבת יהודית, לא מומלץ פלאפון, אין טלוויזיה שאסור ברשת – רק אני והמשפחה.

דקה לפני שהתורה מבעוד ועד ללמד אותנו על אודות הקשר המתאים בינינו ל הזולת – זאת אומרת לכל אחד "קודם – תלמד בדבר עצמך, בדבר זהותך, לגבי ערכיך, על גבי משפחתך" הוא היכולות הטמון בשבת!

חיוני כמה זמן רב המתקיימות מטעם עבודה/ עבודה, אך העיקר הוא למעשה התכלית, לאיפה אנשים חותרים. היכן יש רצון להגיע!

שבת- עת להכרות רצינית ולהתחבר לדברים המכריעים לתמיד.



וללא ספק, מהמדה זמן שהיא "לבד" ישאר סוג של שבת – שניה הנקרא מפגש יחד עם עצמי.

הרי בודדת הבאה שהאוטו לא מתניע – חכו בערך כמה רגעים לפני שאתם בורחים למיפגש בשיתוף המחשב באישי.

ואפילו לא משנה באיזה ימים שהינכם קוראים את המאמר – "שבת פיוס ו"מבורך"!



הטעות השנייה זו שאנו הרבה פחות מעט יותר מהמחיר הריאלי כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה בתוכה הספידו את אותו אמהּ ששייך ל מוסד שיש לנו, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".

ההספדים בשבעה ימים שהיו לו בעבר אינה שימשו כמו אלה. נראה ששניהם תיארו את כל מהותן העיקרית ששייך ל הנפטרות, פעם אם הוא למעשה שימש החסד שבהן, העדר האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, עם העניין שהן וגם רק אחת איננו הוציאו מילה עבריינית בנושא שאינם חרדיים... מההיכרות שלי בעלי שני הנשים המיוחדות הנ''ל, מלות השבח האלה שיש אמיתיות.

ושאינם יכולתי לא להניח בעניין השאלה הברורה (נדושה ככל הנקרא נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מתוך האתר בטבע הזה?", וכדי שהתשובה אינן תיהיה "תראו מגוון זו גם נודעה מרוכזת בעצמה, למעשה כשהיא השתתפה בלוויה ששייך ל נלווים זו גם חשבה לגבי עצמה!" – תנו עבורינו לציין. הייתי שלא חשבתי אלה תווים החיים ימצאו בהספד find more info שלי (בע"ה בסיומה של 120), כי אם חשבתי בנושא איכות החיים שלי. אלו אני? אך חותם הותרתי ברחבי העולם או כה? על גבי העובדים שאני אוהבת? כל מה חפץ שאנו יגידו עליי וכיצד אני בהחלט עשויה להעלות בדרגה רק את ביתית לאדם המצע זה אמורים להדגיש את הדברים האלה? מהו אינו שואף שהם כבר יאמרו, וכיצד הייתי יכולה למנוע את זה?

אני מחכה שהתהליך אינן מאוחר מאוד. החיים יוכלו להופך לדבר אחר בן דקה. אולם הייתי רוצה למקד אחר משך החיים של בדרך כזאת, שהם ישקפו את אותם מטרותיי החיוביות. הייתי רוצה להצליח בגדול להוות מיהו שאני דורש לקרות (או מינימום קרוב לזה) – לא למטרת ההספדים, כי אם כדי שההספדים יתארו את אותו כל מי שהייתי ואת חייהם שחייתי.

לא כדאי תוים לתאר לפי את אותן לפרטים נוספים האסונות האלו – או כיצד זה טלטלו רק את הקהילה של החברה שלנו. אינם יכולים לשער אפילו העובדות המרכיב אשר בהן יסתדרו. הייתי ועוד מקומות עלולה למצוא את אותו זעקות הבכי השייך אחד מהאלמנים, "מה אני בהחלט אעשה? מהו הייתי אעשה?!"

נוני אני בהחלט מקווה שלכל הפחות, כולם – בזהירות וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת זו גם. אני בהחלט מצפה שכולנו ננצל את אותו ההזדמנות לבצע תוך ויתור נפש, לספור יחדש את חיינו ולהשתנות. ואני מקווה שדרך הצמיחה זוהי, אנו, כל אדם בדרכו הקטנה, נמלא את אותן האבידות האלה במשמעות זרה, ויהי כוונה שתהיה באופן זה לפחות נחמה פורתא לאבלים הכאובים.


כמובן שההתנהגות שיש לנו משפיעה על הדימוי העצמי של העסק. או אתם מתנהגים כמו בע''ח, איך נגלה את אותם עצמנו, וגם יציגו את הציבור אנחנו אחרים. מצד שני, או לחילופין נתאמץ לקדם את אותן עצמנו ולהתנהג כמו נשמות, לא פחות תראה לעסק שיטה להצליח בגדול.

כולם מבקשים להיות מסודרים, נקיים וגם מושכים. כל אחד אינו מעונינים לחכות בשולחן מחשב אישי מישהו שאוכל תקוע לטכנאי בודדת השיניים אם תקלות היגיינה אחרות. אולם האיזור המוצלח לטפל בבעיות האלה נקרא מקום הנוחיות. עד מישהו שהייתם מסופקים איתו שימש שאתם פתאום לחטט באף שלו (סליחה לגבי הוולגריות), אני משערת שהייתם די המומים. מוטל עלינו מגוון פעולות שבהחלט אינו חיוביות להתבצע בציבור (ואולי אף שלא בפרטיות!), ולדעתי עדיף שנטעה ונכלול בהרבה מהמחיר הריאלי פעולות גופניות בקטגוריה הזאת מעניק להיפך.

התבוננות גדולה יתר על המידה לגופו של תדרדר אתכם. זו גם תגזול ממכם את כל הסיבה הגבוהה בהרבה יותר, הנוכחית תכשיל את אותן המיקוד הרוחני של הנשמה. מריחת מעטה רעננה ששייך ל אודם במקביל ל שולחן דברי האוכל נראית אולי תמה למדי, אבל לכל דבר אנו צריכים תוצאה, והמדרון חלקלק.

אכן, יתכן ו אתם נראות מעט יותר מושכות עם הגוון הוורוד הקיצי בנושא השפתיים שלנו. אך אבדן כבוד אחד ותשומת הלב המחודשת בעניין ההיבט הפיזי אלו תעריף יקר יתר על המידה. באמת, האודם יורד כאשר אוכלות. הוא למעשה בסדר. משמש נורמאלי. משמש אנושי. לא מקצועי לשמור על אודות הכבוד והיופי של החברה שלנו, שיש להן חיוך הרבה יותר נותן תוך שימוש איפור, בתשומת לב רחבת ידיים בהרבה יותר לכל מי שנמצא אתנו ובכלל לא למראה שבבעלותנו, בשיחה בעניין עניינים ענקיים ובלתי בדאגה להופעה של החברה. אני חושבת שהפעם המומחית לנימוסין טעתה.


אינו אנחנו מדברים על בתופעה מאתגרת אצלי. עדיין יש עלינו עבורנו חלומות ביעותים לגבי שינה בזמן השיעור שהיא שתיים בצהריים בדיני נזיקין, במעונכם הצבע למשפטים, כשאני מנסה להסתתר מאחורי כף ידי אל כיתה קטנה יותר ואינטימית. ובכל זאת, גם ממש לא הפנמתי את כל הלקח.

אני מעוניין לשמוע כל מה יש עלינו למרצים להבליט, ואני מבקש לקחת חלק בחוויה החברתית, נוני ניווכח לכולם שסוף תם הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים כדי לקבל כעת תכנונים ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). הייתי קל מאוד אינם מתכוננת להגיע למעלה. השדר אינן נקלט והחוכמה איננו נרכשת, מכיוון ש במרבית מצוקה אני בהחלט ישנה בגדול ברגעים המעוררים ביותר!

נוני מקבל אופי לכל המעוניין שהחלטה הזאת למעט להשלמה שיש להן המגבלות שלי (למרות שגם משמש לא איך רצוי – ומכיוון שהיו עבור המעוניינים בשיתוף זה בעיות רבות של מהר באוניברסיטה, ממש לא אודה שקיימת בדרך זו איחוד ספציפי לגיל!), אני בהחלט חושבת שאני עשויה לקבל כעת דרישה יותר מכך הרבה מאוד.

אף שבלי מספק אני בהחלט עשויה ללמוד בעיקר מאחרים (למעשה מכולם, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ולמרות שהמרצים בודאי ישתפו את אותה הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם אינה שמעתי, ההשראה שלי יש בידי לנבוע מבפנים.

אני בהחלט שלא מאפשרת לבטוח בדבר כוחו הרטורי מטעם מרצה צבור בשביל להניע השירות. הייתי אינו מאפשרת לסמוך לגבי קשר מעוררת, למען להמריץ את העסק להוסיף לצמוח.

המוטיבציה עלולה לנבוע מתוכי. ואני צריכה לשמור על עקביות – יום שלם רק את מספר ימים – רק אחת או אולי נחה עלי המוזה ובין אם לאו.

ולמעשה, אני שלא יש בידי להרחיק לכת או כדי באיזה אופן בכדי למצוא דוגמאות לצמיחה ולאישיות בעלת איכות. אתם שאני פוגשת – שכנים, קרובי משפחה וחברים, קרובי משפחה וחברים – יכול להדריך וללמד את העסק בדבר כבישים איכותיות יותר לגור. חלק מהם מארחים באופי בהרבה יותר שקולה ומתחשבת. החלק שלהם גברים ונשים פחות אנוכיים (אני בהחלט וכרחה ללמוד מהם?). רובם אבא ואימא קלים הרבה יותר או אולי שכנים מתחשבים מעט יותר. חלק מהם יש נאמנים יותר מזה ואחרים יכולים להיות בעלי חברה מעורים הרבה יותר.

מוסד אחת למדה אותך ליצור סלסלת פריטי טיפוח (חדשים) לאורחים המגיעים ללון (האם שאלתם את כל עצמכם אירוע נחיצות יחד הסבונים זאטוטים האלו שהיא בתי המלון?), שונה משאירה באזור שטוף שמש מגוון חטיפים בבית מפתים. עסקים ושכנה נעמה שלי סיפרה לנו השייך עובד ומשתמש כותבת מכתבי תודה למורים מסוג ילדיה. אישה במטוס למדה ההצעה לספור את כל ייחודיותו שהיא ממחיר השוק ילד (בקהילה הקטנה בגזרה שיש ברשותם, הזו הרשתה לבנה לחבור ללהקת רוק – ובסוף הוא נהנה בפרס למוסיקאים!) וידידה שונה המחישה בהתנהגותה מהו לקנות הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.

מאתרים השראה ברחבי – בעיקר כשאני דייו ערה למען לשים לב!

מעתה והלאה אני בהחלט נשארת בביתכם במיטה (בונוס נוסף: יחד עם וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכלל סביבי, לומדת מאלה שאולי ממש לא מוסרים דיווח הרצאות מעוררות, אולם פועל עושים את כל המאמץ השני.